סלקום ישראל בע"מ נ' לימור

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, בקשה להארכת מועד להגשתה, ותגובת המשיבה לבקשות אלו.

בגדר בקשותיה טוענת המבקשת, כי ביהמ"ש המוסמך לדון בהתנגדות הינו בימ"ש השלום בבית שמש, לאור מקום מגוריה.

התביעה הוגשה בגין חוב על סך 1,871 ₪, אשר על פי הנטען בכתב התביעה חייבת המבקשת למשיבה בשל קבלת שירותי תקשורת סלולריים.

המבקשת טוענת בתצהיריה, כי עבדה עד לשנת 2009 בחברה בשם ל.מ. כח אדם, וקיבלה טלפון מהמעבידה, והיא אשר התקשרה בחוזה עם המשיבה. לטענת המבקשת, היא לא התחייבה כלל כלפי המשיבה, ולמרות שביקשה מהמשיבה להציג בפניה התחייבות חתומה ע"י המבקשת, לא נשלח אליה דבר. לטענת המבקשת, את החוב יצרה החברה, ואילו היא אינה חייבת דבר.

המשיבה טוענת בתגובתה, כי טענות המבקשת כלליות וסתמיות, וכי אין מטרתן אלא לדחות את הקץ. לטענתה, המבקשת עצמה היא שהתחייבה, ואילו טענתה של המבקשת כי המעביד הוא שרכש את המכשיר והוא שהתחייב לשלם עבורו, היא טענה סתמית, אשר אילו היה בה אמת, היתה עולה כבר בפנייתה של המבקשת אל המשיבה בכתב (מכתב מיום 1/4/10), ואילו במכתב זה הדבר לא נאמר. בתגובתה מפרטת המשיבה, כי החוב שנתבע הינו עבור שיחות טלפון בחודשים פברואר עד אפריל 2010 (בסכום של 700 ₪) ויתרת חוב בגין ציוד בסך 1,036 ₪.

לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובה ובכתב התביעה, אני סבורה, כי התביעה אינה מתאימה כלל לסדר הדין שנבחר, קרי – כתובענה בלשכת ההוצאה לפועל, על פי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

המבקשת טענה לאורך כל הדרך, החל מפנייתה בכתב אל המשיבה בחודש אפריל 2010, כי היא לא התחייבה כלפי המשיבה (ולכן ביקשה לראות אם ישנה התחייבות בכתב מטעמה), והכחישה מכל וכל קיומו של חוב.

עיון בכתב התביעה מעלה, כי לא צורפה לו התחייבות כל שהיא מטעם המבקשת. כל שצורף לכתב התביעה הוא "דו"ח פעולות ללקוח", שהינו פלט ממוחשב שנערך ע"י המשיבה, וכן מכתב התראה ששלח ב"כ המשיבה אל המבקשת. התביעה אינה נתמכת בראיה בכתב, כפי שנדרש ביחס לתביעה בסכום קצוב, המוגשת ללשכת ההוצאה לפועל. הראיה הנדרשת הינה מסמך אשר נערך על ידי הנתבע או נחתם בידיו, ואילו התביעה שבפני נתמכת אך ורק במסמכי המשיבה עצמה. מסמך כנדרש לא צורף גם לתגובה שעומדת כעת בפני, ובמיוחד ראוי היה לצרפו, כאשר עיקר הטענה שבפי המבקשת הוא, כי לא התחייבה בהסכם כל שהוא כלפי המשיבה, וכי מי שערך את ההסכם היה מעבידה לשעבר.

במצב דברים זה אין לדרוש מהמבקשת פירוט של טענות הגנתה כתנאי למתן רשות להתגונן, כאשר התביעה אינה עומדת בתנאי הבסיסי המזכה את התובעת בהגשתה ישירות ללשכת ההוצאה לפועל. למעשה, מתאימה התביעה להתברר בסדר דין מהיר, כאשר לנתבעת זכות להתגונן בלא קבלת רשות מבית המשפט.

יתר על כן, במצב דברים זה אני סבורה, כי אין תחולה לפסק הדין בעניין "טכנוקריט" (בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ. הנדסה ובניין בע"מ), שכן זו דנה בתביעות שהוגשו כדין ללשכת ההוצאה לפועל, ואילו במקרה זה שבפני לא היה מקום להגשת התביעה, כפי שהוגשה, בסדר הדין שנבחר.

המשיבה אינה מעלה טענה כל שהיא, מלבד ההפנייה לפסה"ד הנ"ל, מדוע מוסמך בימ"ש השלום בעכו דווקא להיזקק לתובענה, כאשר הנתבעת מתגוררת בבית שמש.

אשר על כן אני מורה:

א.התביעה תתברר בסדר דין מהיר. הנתבעת רשאית להגיש כתב הגנה תוך 45 יום, ואם לא תעשה כן, ישמש תצהיר התמיכה בהתנגדות ככתב הגנה מטעמה.

ב. התיק יועבר לביהמ"ש שלו הסמכות המקומית, הוא בית משפט השלום בבית שמש.

מאחר ומלכתחילה הוגשה ההתנגדות באיחור, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ב, 02 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: